תובנות לסופ"ש

קללות בעלייה למעלה

אתם בטח מכירים את הקטע הזה שתפסתם גל נדיר, סיימתם אותו כמעט בחוף, ואתם מקשקשים בזנב וחותרים מהר למעלה. איזה כיף זה לגלוש, איזה גל, בשביל זה אני כאן.

ואז אתם מגיעים לנקודה בים שפשוט לא נותנת לכם לעלות. קצף וגל ועוד גל נשברים עליכם אחד אחרי השני. אתם מתחילים להתעייף, אבל רוצים כבר לעלות כדי לא לפספס את הגל הבא שיכול לעשות לכם שוב את ההרגשה האלוהית הזו.

והים פשוט לא נותן לכם לעלות. הפרפרים בבטן הופכים לכעס, אתם מתחילים להתעייף ולהתעצבן! אתם כל כך רוצים לעלות כבר למעלה, וזה שובר לכם את הצורה. אתם יודעים שגם אם תעברו את זה, גמרתם חצי מהאנרגיה שלכם לשאר הסשן. הגלים ממשיכים להישבר לכם על הראש והים ממשיך למשוך אתכם אחורה, ואתם מתחילים להיות מתוסכלים.

אז זה יוצא — אתם צועקים / מקללים, ומפסיקים לחתור.

נותנים לים לקחת אתכם חזרה לחוף, במקרים מסוימים יוצאים מהמים בעצבים, לא מבינים איך לפני רגע הייתם בגג העולם ועכשיו אתם מושפלים, גמורים בחוף, ורק רוצים לשפוך נפט לתוך המים וללכת הביתה.

זה קורה לנו המון גם בחיים… שרגע אחד הייתם בגג העולם וממש מהר התגלשתם במגלשת המרמור והעצבים. איכשהו כל הכיף הלך ברגע, כל העבודה הקשה שעשיתם כדי לתת או לקבל טוב, ובסוף קיבלתם את התגלמות החרא.

בחיים זה לא קורה הרבה, אבל בגלישה זה קורה כמעט תמיד למי שאין ניסיון וחושב שיש לו יותר אנרגיה מהים, או למי שיש ניסיון אבל מתעלם מהמצב ומנסה בכל מקרה.

הים מלמד אותנו במצבים האלה לוותר כבר מההתחלה, להפסיק לחתור, לתת לזרם לקחת אותך, לאפשר לו לסחוף אותך החוצה. זה אולי מרגיש שאתה הולך אחורה, אבל אתה בעצם מתקדם מהר יותר מזה שנלחם בזרם.

אתה תגיע מהר יותר לאזור שהמים כבר מתחילים לעלות, ואז אתה יכול להתחיל לחתור עם הזרם.

ומה שהכי יפה זה שבדרך הזו אתה גם חוסך המון אנרגיה, מצליח להחזיר נשימה, להחזיר את האוויר לשרירים, ויש לך המון כוח גם לחתור למעלה וגם לתפוס את הגל הבא.

נכון, זה לקח קצת יותר זמן מאם היית עולה ישר, אבל הרבה פחות זמן מזה שנלחם.

ולכן בחיים חשוב לזהות מתי אנחנו נמצאים במצב שאנחנו נלחמים מול אנרגיה שגדולה מאיתנו בהרבה, ושאין לנו סיכוי להתנגד לה. זה השלב שבו צריך להפסיק להילחם, לתת לזרם לקחת אותנו גם אם זה נראה שהוא לוקח אותנו למקום חשוך יותר ועצוב יותר. גם אם זה מרגיש שאנחנו מתרחקים מהמטרה, זה בסדר… אנחנו בסוף נגיע למקום שממנו קל יותר לעלות למעלה. ואם נסמוך על הזרם, אנחנו נצפה להגיע למקומות נמוכים יותר בדרך למעלה, אבל אנחנו נעשה את זה בצורה רגועה ונינוחה, ונאפשר לעצמנו לרפא לפני ההזדמנות הבאה לחתור למעלה ולתפוס את הגל הבא.

ציטוט + פרשנות שלי

אם אתם עובדים כדי להרוויח כסף, אתם תמיד תפסידו.

אתם תפסידו את הזמן החופשי שלכם, את האנרגיה שלכם. תקבלו אושר ממשהו שתמיד בורח מכם, ואתם תמיד תחפשו עוד ממנו ותרדפו אחריו.

ברגע שאתם עושים משהו מהלב, מהיצירה שלכם, אתם מגשימים את הפוטנציאל שלכם לעולם תוך כדי החיים, ואתם מתמלאים מהדרך, לא מהתוצאה.

התוצאה כיפית, אבל הדרך ממלאת, וזה למה מי שמביא לעולם את האומנות שלו מהלב לא חסר לו כסף אף פעם, והוא אף פעם לא מפסיק “לעבוד”, כי הוא לא עובד באמת.

מי שעובד בשביל כסף הוא כמו רכב שצריך דלק כדי לנסוע. הוא משתמש בדלק כדי להגיע ליעד, וכשהוא מגיע ליעד הוא צריך עוד דלק כדי להגיע ליעד הבא, אבל הייעוד שלו הוא לנסוע מיעד ליעד וזהו. אין לו משמעות חוץ מזה.

ומי שעובד מהלב דרך האומנות שלו הוא כמו דינמו שמטעין עצמו בעצם זה שהוא זז. הוא מפיק אנרגיה לעצמו ולסביבה שלו… הייעוד של הדינמו הוא להסתובב ולייצר חשמל, ובעצם זה שהוא מקיים את הייעוד שלו הוא מספק לעולם ולעצמו את מה שהוא צריך.

הדינמו לא רוצה להפסיק לעבוד אף פעם, כי אז הוא יפסיק למלא את הייעוד שלו. לדינמו אף פעם לא נגמרת האנרגיה, כי התנועה שלו מטעינה אותו. זה ההבדל, חברים.

משהו שלמדתי

השבוע למדתי שהפחד מהים נמצא אצל כולם. גם אצל מי שנמצא עשרות שנים סביבו ובילה אלפי שעות בתוכו.

הילדה שלי, שבשם השני שלה בת.ז רשום מואנה, הגיעה לים וקיבלה פיק ברכיים. היא לא הייתה מוכנה להתקרב לשפת הים, וכשהנחתי אותה בחול היא פשוט התחילה לבכות. זה היה לי נורא מוזר.

אבל הבנתי שיום שבת כל האנשים, הכדורים והרעש היו פשוט יותר מדי בשבילה.

הפחד מונע בעיקר מחוסר מודעות. ומודעות היא טווח בין ילד לבוגר.

התבגרות היא התפתחות המודעות, ולא רק הגיל שלנו.

הים הוא אינסופי בגודל ואינסופי באנרגיה, ולא פעם מצאתי את עצמי בימים בים שבהם התחלתי לחשוש או לפחד, וכשניתחתי את זה הבנתי שרוב ההרגשה שלי נבעה מזה שתחושת הביטחון שלי ומרחב הידע שלי הצטמצמו משמעותית.

זה קרה פעם אחת במלדיביים, שישבנו במים בים עם גלים גבוהים. הגלים לא הפחידו אותי, כי ידעתי איך להתמודד איתם, ידעתי לצפות אותם, ידעתי לחשב אותם וידעתי איך לפעול כשדברים משתבשים.

אבל פתאום הגיע ענן, השמיים נהיו אפורים, הגשם התחזק והתחילו ברקים. בהתחלה זה לא היה כזה מוזר, אני מכיר את זה, חוויתי את זה פעם. אבל זה רק התגבר והתגבר. השמיים המשיכו להחשיך לרמה שהיה נראה כמו לילה, והגשם נהפך לעבה ברמה שקשה לפתוח את העיניים. ורוב הגולשים יצאו מהמים.

פתאום התחיל בי חשש שאולי אני לא אמור להיות שם, אולי זה ימשיך להתגבר, אולי הסוף של זה לא יהיה טוב לי, אני לא יודע מה יהיה. בסוף, אחרי כמה דקות, העננים התפזרו, הגשם נחלש, הרוח ירדה והתנאים היו מושלמים — רק שהפעם לא היו גולשים במים. ככה שזה יצא טוב… אבל זה באמת מזל. הפחד היה אמיתי.

המסר הוא שרמת הפחד שלנו היא פועל יוצא מרמת המודעות שלנו. ורמת המודעות שלנו משפיעה גם על רמת הביטחון שלנו, ורמת המודעות היא גם רמת הבגרות שלנו.

בגלל זה כשמגיעים לסיטואציה שבה אנשים בגיל שלנו צריכים לדעת משהו ומישהו לא יודע אותו, אנחנו אומרים לו: “מה אתה ילד?”

ככה שהמפתח נמצא במודעות, דרך למידה, דרך חשיפה, דרך ניסיון וחזרתיות. כל אחד בקצב שלו. למי שקשה יותר יכול ללכת לאט ורך, ומי שקשה פחות יכול להאיץ, אבל צבירת ניסיון וידע הם הכרחיים להורדת פחדים.

הבעיה היא שאם מפחדים להתנסות במשהו או ללמוד משהו — איך מתגברים על זה? וזה כבר שיעור על פחד מגביל שאנחנו ממציאים לבין פחד שומר שהוא חלק מהמערכת. מי שמעניין אותו, שידבר איתי על זה.

טיפ לגלישה – תכנון גלישה הוא המפתח לזרימה טובה על הגל

מעניין איך אנשים שרצים מאוד מפוקסים על הנשימה שלהם ומבקרים אותה בקצב אחיד ודואגים לה, וכשהם מרגישים עייפים הם מגבירים אותה, כי הם מבינים שהשרירים כדי לעבוד צריכים חמצן.

אבל איכשהו בגלישה זה מאוד זניח וכמעט ולא מדברים על זה שנשימה בזמן הסשן היא בין הדברים החשובים.

שילוב הנשימות בקצב נכון ומודע במהלך החתירות הוא קריטי להצלחה של הכול. ומשום מה לאנשים אין את האינסטינקט הזה להקשיב לנשימות שלהם בזמן שהם חותרים.

חתירות למעלה צריכות להיות עם נשימות סדורות וארוכות, וחתירות השתלבות של גלים צריכות להיות חזקות ומסודרות.

אם אני לא אעצור את הנשימה שלי בשלב העמידה ואלחץ, אני עלול להצליח להכניס פחות כוח לעמידה, וזה עלול להביא איברים אחרים בגוף לעזור לי. וזה מה שעלול להיות שורש הבעיה של עמידה של מישהו — נשימה אחת בזמן הנכון.

תאמינו או לא, אבל פתרתי הרבה פעמים בעיות עמידה רק מסידור הנשימה שלהם בשלב ההשתלבות.

זה דורש המון ניסיון כדי לדעת לשלוט בזה, ומשום מה אני לא רואה אף אחד משקיע זמן ללמד או לתרגל את זה.

אז הנה לכם תרגיל — כשאין גלים, לכו לים, תעלו על גלשן ותתחילו לחתור. סוגים שונים של חתירה דורשים סוגים שונים של נשימות. אם תרצו הרחבה על זה, תעדכנו אותי ונעשה סרטון הדרכה קצר.

תוכן לצפייה

באחד הפוסטים הקודמים דיברתי איתכם על דוריאן פסקוביץ׳ — מי שהביא את הגלישה לישראל, שעזב את מקצוע הרפואה ועבר להיות גולש במשרה מלאה.

תאמינו או לא, הוא גר עם אשתו ו־7 ילדים בתוך קרוואן פחות מ־10 מטר אורך.

אז אם ישנתם עם אח שלכם באותו חדר, יש אנשים שגדלו קיצוני יותר.

סרט פוקח עיניים על סיפור החיים של משפחת פסקוביץ׳.